<h1>אהל מועד שער עירובין דרך ה'</h1>
<h2>דף מה:</h2>
ג' חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר עירבו שנים עם האמצעית היא מותרת עמהן והם מותרות עמה ושתים החיצוניות אסורות זו עם זו דרך האמצעית בד"א כשנתנו עירובן באמצעית בשני בתים אבל אם לא כן שלשתן מותרות שכיון שעירבה האמצעית עם פנימית שתיהן כא' וכיון שאחת הן כשחוזרת אמצעית ומערבת עם חיצונה כולן מותרות.
<h2>דף מח.</h2>
ד"א יש לו לאדם שלא קנה שביתה והן ד' לכל רוח שהן ח' על ח' אם היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא מתוך שלו לשל חבירו ואם היו שלשה והאמצעי מובלע בנתיים הוא מותר עמהם והם מותרים אצלו ושנים החיצונים אסורין זה עם זה.
<h2>דף מט.</h2>
חצר שבין שני מבואות עירבה עם שניהם הרי היא מותרת עם שניהם והם מותרים עמה ושניהם אסורים זה עם זה לא עירבה עם א' מהן אוסרת על שניהם באחת רגילה ובא' אינה רגילה זו שרגילה בו אסור ואם ערבה אצל שאינה רגילה בו עכשיו עשאו רגיל והאחר עתה נקרא שאינו רגיל עירב רגיל לעצמו והחצר לא עירבה ושאינו רגיל לא עירבה דוחין אותה אצל שאינה רגילה שבזה כופין אותה על מדת סדום שתהא משמשת (השמשת ה)תדיר במבוי כדי להתיר המבוי הרגיל.
גוי שהיו לו שני פתחים בשני מבואות רואין איזה פתח מיוחד לו יותר ומן הסתם בשכונה של גוים נוח לו יותר.
<h2>דף נט:</h2>
תקרה העשויה כעין אכסדרה על החצר ובתים פתוחים לה היא היא הנקראת מרפסת ואנשי חצר ואנשי מרפסת שלא עירבו שניהם כא' אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן אוסרין זה על זה לענין החצר כל שאינה גבוהה יו"ד. היתה המרפסת גבוהה יו"ד אע"פ שיש שם סולם אין אוסרים זה על זה שהסולם תורת מחיצה עליו.
<h2>דף סא:</h2>
ב' ישראלים או יותר הדרים עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בעירוב ה"ז אוסר עליהם אבל אין הגוי אוסר על יחיד שדירת גוי אינה דירה [ס"ב ע"א] וכדי להרחיק שלא ידור ישראל עמהם גזרו על דירת גוי עד שישכור הגוי וגוי לא ירצה להשכיר שחושש לכשפים בשכירות שהיא בזה הענין ואפשר שלא ישכיר להם ולא גזרו על היחיד הדר עם הגוי בחצר או במבוי א' או בעיר א' שמוקפת חומה לפי שאין דבר זה מצוי וכבר אסרו להתיחד עמהם.
כותי וגר תושב הרי הם כגוי לכל דברים אלו. צדוקי וביתוסי נותנין רשות ומבטלין רשות שני ישראלים הדרים בפונדק וכל א' שובת בבית א' בפני עצמו אוסרין זה על זה וצריכין לשכור מן הגוי לערב.
מבוי שיש לו שתי חצירות פתוחות לתוכו בא' דר גוי ובא' ישראל ה"ז יחיד במקום גוי שחצר א' גבי מבוי דינה כיחיד אפי' דרין בה הרבה וא"צ שכירות וחכמים אסרו לערב אותו דרך חלונות להתיר אותו דרך פתחים למבוי עד שישכור מן הגוי וכן חצר שדרין בה ישראל וגוי אסורות לישראל אחר הדר מאחריו בחצר אחרת הפתוח למבוי אחר לערב עם ישראל זה.
<h2>דף סד.</h2>
ואם השאיל או השכיר לישר' שום מקום ביתו להניח שם אפי' כלי אחד אותו ישראל יכול להשכיר רשותו שלא מדעת הגוי דהוי כשכירו ולקיטו ורש"י פי' שאם אותו ישראל הוי שכיר נותן עירובו כבעה"ב.
ישראל שהשאיל או שהשכיר ביתו לגוי אינו אוסר וכ"ש אם נכנס הגוי מעצמו ברשותו של ישראל שלא ברשות אינו אוסר.
<h2>דף סה:</h2>
גוי שהשכיר לגוי אחר את רשותו אם אין המשכיר יכול לסלקו צריך לשכור מן השוכר ואם יכול לסלקו כל זמן שירצה המשכיר עיקר. חצר שעירבו בה ובא גוי לדור שם בשבת ושכרו ממנו בשבת הואיל ואסר עליהם בביאתו נתבטל העירוב וצריכין לבטל רשותן וי"א שלא נתבטל העירוב בביאתו ולפי' כששוכרין ממנו מותרין וא"צ לבטל רשותן. לא היה הגוי שם בשבת ויודעין שלא יבא בשבת אוסר על ביתו של גוי בשבת שאע"פ שאינו דר שם כדאי הוא לאסור לישראל להוציא מביתו של גוי. שתי חצירות זו לפנים מזו וישראל וגוי בפנימית וישראל בחיצונה מותרין שגוי אינו אוסר עד שיהיו שני ישראלים אוסרין זה על זה וכן הדין כשישראל וגוי בחיצונה ויש שהורה בשני אלו להחמיר.
<h2>דף סו.</h2>
השוכר מן הגוי אפי' בפחות מש"פ ה"ז שכירות ואפי' משכירו ולקיטו ואפי' מאשתו שוכרין ושוכרין ביתו של גוי משכירות הנז' אפי' בשבת לדעת הגאון ר"י אבל בתוס' פסקו שאין שוכרין מן הגוי בשבת והראשון עיקר והילכך אם מת הגוי בשבת הואיל והיו ראוים לעירוב מבטלין זה מזה.
וכשם שאשתו של אדם מערבת שלא מדעתו ואפי' מוחה כך אשתו של גוי שוכרת ואפי' מוחה הגוי.
<h2>דף סז.</h2>
גוי שהיו לו שני פתחים בשני מבואות רואין איזה פתח מיוחד לו יותר ומן הסתם בשכונה של גוים נוח לו יותר.
<h2>דף סח:</h2>
הנותן רשותו והוציא המזיד קודם שיחזיקו בני המבוי במבוי אוסר שמה שנתן נטל ויש אוסר אפי' החזיקו.
<h2>דף סט:</h2>
גוי אינו מבטל רשות שהרי אמרו ישראל נותן רשות ומבטל רשות והגוי עד שישכיר ובדיבור בעלמא סגי כיצד ישראל אומר רשותי מבוטלת לך קנה וגוי אומר רשותי קנוי לך קנה, ישראל מחלל שבתות הרי הוא כגוי. אנשי חצר ששכח א' מהם ולא עירב וביטל להם רשות חצירו או ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהן לפי שהוא אורח אצלם נתנו לו רשותן הוא מותר והם אסורים שרבים לגבי אחד אינם אורחים. [ע' ע"א] אחד נותן רשות לאחד שעירב וב' (שלא) שעירבו נותנים רשות לב' שלא עירבו או לא' שלא עירב אבל אין אחד שעירב נותן רשותו לא' שלא עירב ואין ב' שעירבו נותנים רשותם לב' שלא עירבו ואע"פ שחזר א' מהם וביטל לחבירו וב' שלא עירבו נותנים רשותם לב' שעירבו או שלא עירבו. המבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו עד שיבטל בפי' אף רשות ביתו.
המבטל אסור לטלטל והם מותרים.
א' מבני החצר שלא עירב עם בני החצר מבטל להם רשותו ואפי' משחשיכה ואם ירצו יכולין הם לחזור ולבטל לו.
<h2>דף ע:</h2>
א' שלא עירב שמת משחשיכה היורש צריך שיבטל בין שהיה דר שם ועירב עמהם בין לא היה שם שכל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת עד שיבטל, א' שעירב ומת קודם חשיכה נתבטל עירובו ואם היורש בא לדור שם בשבת אוסר עד שיבטל לא מת עד שחשיכה אין היורש אוסר שכל שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת שאחר שלא היה לו בית בחצר ואוכל בחצר אחרת אינו אוסר. בא היורש לדור שם בשבת צריך לבטל [ע"א ע"א] גר שמת משחשיכה אע"פ שהחזיק הישראל בביתו אינו אוסר הואיל ולא [היה] הישראל זה יכול להחזיק מבע"י.
אין ביטול מועיל במקום שלא היה אפשר לערב מאמש הלכך שני בתים ששני צדי רה"ר והקיפום גוים מחיצה בשבת אין מבטלין זה לזה, [ע"א] המבטל רשות לשכניו צריך לבטל לכל א' וא'.
<h2>דף עב:</h2>
האחים שאוכלין על שולחן אביהם עירוב א' לכולם אע"פ שישנים בבתיהם ואם היה בא עירוב אצלם אין צריכין שהבית שמניחין בו עירוב אין צריכין ליתן עירוב. היו מקבלין פרס משולחן אביהם וישנים כל א' בביתו אם יש שם דיורין אחרים עמהם בחצר או שהן מוליכין עירובין למקום אחר צריכין כל או"א ליתן העירוב לא היה עמהם דיורין אחרים או שהיה העירוב בא אצלם כל שנוטלים פרס מאביהם א"צ עירוב לכל א' אלא עירוב א' לכולם. [ע"ג ע"א] תלמיד ועבד הרי הם כבן אצל האב לענין זה נשים המקבלות פרס מבעליהן הרי הן כנכריות. מי שהיה מקבל פרס מחביריו בני החצר (החצר) הוא אוסר אפי' אין דיורין אחרים עמהם או שבא עירוב אצלם. מי שיש לו בית בחצר חבירו אם אינו מקום בית דירה אינו אוסר ומאי מקום דירה מקום הפת. מי שהוא משותף בב' וג' חצירות אינו אוסר אלא אותה חצר שהוא אוכל שם.
<h2>דף עד:</h2>
מבוי שיש לו שתי חצירות פתוחות לתוכו בא' דר גוי ובא' ישראל ה"ז יחיד במקום גוי שחצר א' גבי מבוי דינה כיחיד אפי' דרין בה הרבה וא"צ שכירות וחכמים אסרו לערב אותו דרך חלונות להתיר אותו דרך פתחים למבוי עד שישכור מן הגוי וכן חצר שדרין בה ישראל וגוי אסורות לישראל אחר הדר מאחריו בחצר אחרת הפתוח למבוי אחר לערב עם ישראל זה.
<h2>דף עה.</h2>
שתי חצירות זו לפנים מזו עירבה הפנימית ולא עירבה חיצונה פנימית מותרת וחיצונה אסורה עירבה חיצונה ולא עירבה פנימית שתיהן אסורות רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה במה שאין לה שתוף אלא שיעבור דרך הילכך עירבה כל א' לעצמה אין רגל הפנימית אוסרת בחיצונה. [ע"ב] עירבו זו עם זו ונתנו העירוב בחיצונה ושכח א' מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות נתנו העירוב בפנימית ושכח מן חיצונה ולא עירב חיצונה אסורה והפנימית מותרת לעצמה שכח א' מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות ולעולם אם מי ששכח ולא עירוב יבטל אצלם מותרת לפי שיש ביטול רשות מחצר לחצר. ג' חצירות זו לפנים מזו וכל חצר וחצר של יחידים אפי' החיצונה שבכולן מותרת לפי שאין רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה. היה גוי ביניהם ודר בפנימית אוסר עד שישכרו ממנו. יו"ד בתים זו לפנים מזו וכולן עוברים זה על זה ויש בתים אחרים בחצר אין א' מאותן בתים צריך ליתן העירוב אלא הפנימי והחיצון של פנימי אבל לא השאר לפי שהם בית שער לרבים והדר שם אינו אוסר וכן הנותן בו עירובו אינו עירוב.
<h2>דף פ.</h2>
וכשם שאשתו של אדם מערבת שלא מדעתו ואפי' מוחה כך אשתו של גוי שוכרת ואפי' מוחה הגוי.
<h2>דף פג:</h2>
תקרה העשויה כעין אכסדרה על החצר ובתים פתוחים לה היא היא הנקראת מרפסת ואנשי חצר ואנשי מרפסת שלא עירבו שניהם כא' אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן אוסרין זה על זה לענין החצר כל שאינה גבוהה יו"ד. היתה המרפסת גבוהה יו"ד אע"פ שיש שם סולם אין אוסרים זה על זה שהסולם תורת מחיצה עליו.
<h2>דף פה:</h2>
בעה"ב שהשאיל חדרים בביתו לאחרים לזמן מרובה ואוכלין שם לעצמן אוסרין עליו ואפי' יש רשות לבעה"ב לדור ולאכול ולישן שם ואם יש שם לבעה"ב תפיסת יד שזהו שיש לו שם כלים שאינן ניטלין בשבת שמלאכתן לאסור אינן אוסרין עליו. השאיל או השכיר לגוי ביתו אין הגוי אוסר לו אע"פ שאין לו שם תפיסת יד.
<h2>דף פו.</h2>
המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת נכרי אוסר ישראל אינו אוסר שאין דרך ישראל לבוא בשבת ואף המניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר. חזר ובא בשבת קודם שהחזיקו הם בחצר אוסר להם ודוקא הלך לשבות אצל בתו אבל לא אצל בנו כמו המשל או' נבח בך כלבא עול נבחא בך כלבתא פוק.
<h2>דף צא:</h2>
חמש חצירות הפתוחות זל"ז ופתוחות למבוי עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי מותרין בחצירות ואסורין למבוי נשתתפו ג"כ במבוי מותרין כאן וכאן.
